RUN – רונית קרת

אוצרת: לימור מרגוליס

יצירתה האימרסיבית של האמנית והחוקרת רונית קרת, מזמינה אותנו לעצור ולהתבונן בשאלת קיומנו על פני כדור הארץ ועל ההשפעה ההרסנית של האדם על הטבע. העיסוק המתמשך של קרת במשבר האקלים באמצעות אמנות ואקטיביזם, מתבטא באופן אלגורי ביצירה זו המהדהדת את נזקי ההתחממות הגלובלית הגורמים בן השאר להפשרת הקרחונים. זהו תהליך הרסני המאיים על הפרת האיזון במערכת האקולוגית.

 

במשחקיות החומרית של קרת והשימוש בחומרים שאינם מתכלים כאלגוריה לאלמנטים בטבע הנמצאים בבליה מתמשכת הנובעת מהכלכלה האנושית. היא מזכירה לנו שבייצור ובשימוש בחומרים הללו קיימת סכנה אמיתית.

סכנה זו עולה מהופעתו של דימוי הסוס שחוזר ביצירותיה השונות ומשמש עבורה כנציג בעלי החיים דרכו מבקשת האמנית לזעוק את זעקתם להתעוררות ולשינוי מיידי בפעולות האדם כלפי הטבע. קרת מתארת כי כניסתו של הסוס לעולם הדימויים המלווה את אומנותה, מקורה בחפץ, פסלון סוס מפלסטיק, אותו קיבלה לפני עשרות שנים. הפסלון הפלסטי הבודד, המאופיין בסטטיות יציבה ובמצב של אי-השתנות, עובר מטמורפוזה בעבודה RUN. כאן ניתנת לו היכולת לנוע, לברוח. הסוסים הדיגיטליים המופיעים בהקרנת הוידאו דוהרים במרוצה בסביבה שאינה טבעית להם. הם שטים מעל ים של קרחונים בייצוג חזותי שאינו בא לידי יישוב עם צלילי מנוסתם; מפגש פרסותיהם עם הקרקע הנשמע בעוצמה. סוסים אלו מזכירים את הסוס בתנועה של אדווארד מויברידג' ,כאשר  על אף האופי הדו ממדי של הדימוי האיקוני שלו בעבודות הוידיאו של קרת נשמרת אותה התנועתיות. ההבדל המשמעותי בין אותו סוס הדוהר בין הקרחונים לבין הסוס של מויברידג' טמון בכך שאצל קרת ייצוגו של הסוס הופך לפוסט-אנושי –ומיותם מהרוכב שעל גבו. הוא אינו כלוא בגריד צילומי מקובע וברגליו מתקיימת תנועה מתמשכת.

קרת בוחרת להשתמש דווקא בקלקר, חומר אותו היא חוקרת בעבודותיה מספר שנים אשר  שמו  המדעי, פוליסטירן מוקצף.ה חומר אינו  מתכלה, וקשור כל כולו לתעשייה ולסחר הבינלאומיים. האחרונים הינם מן המקורות העיקריים לזיהום כדור הארץ. כלומר מדובר בפולימר המיוצר באופן מסחרי מנפט גולמי ומשמש, בין השאר למארזים ולבידוד תרמי. עבור קרת, זהו החומר המאפשר לדבריה את "האנלוגיה הראויה והצורבת ביותר." תחת טיפולה מתהווה הניגוד בין המסה הקלילה של הקלקר לבין העוצמה והכובד של המים הקפואים, ומהדהדת העובדה הפשוטה והמצמררת, שבניגוד לאותם קרחונים, הקלקר לעולם לא יתכלה. ולא זו בלבד, אלא שדווקא אי התכלותו זו היא אחת האחראיות להיעלמות הקרחונים, כחלק מתופעה סביבתית רחבה יותר.

יחד עם הניגוד החומרי הקיים בעבודה, בידיה של קרת נוצר ניגוד נוסף בין תנועה לסטטיות המשתקף מהמפגש בחלל שבין דימוי הוידאו בעל התנועה המתמשכת, לבין נוכחותו המונומנטלית והסטטית של הקלקר. הסוס בנדודיו מהווה נציג בתנועה שבורח משטח המחייה שלו, כפליט אקלים, בעוד שהקלקר ניצב כמונמונט נצחי של פסולת מלאכותית רעילה; אסון מעשה ידי אדם. ביניהם ניצבים אנחנו, המבקרים בתערוכה, בני האדם, כחלק בלתי נפרד מהסביבה שיצרה קרת, ונקראים לתהות על המקום שלנו אל מול מצב זה של תנועה וסטטיות, של פעולה ואמפתיה אל מול פסיביות ואדישות.

 

רונית קרת:  ילידת ירושלים, אמנית מולטי-דיסציפלינרית, בוגרת המדרשה לאמנות בית ברל ובעלת MA 

בחינוך אמנות, אונ' לידס, אנגליה.

קרת עוסקת במיצבים תלויי מקום ועבודות וידאו ארט. שנים רבות מוטרדת קרת מהיחס האנושי לטבע ומהתחממות כדור הארץ המשפיעים על קיום החיים כפי שאנחנו מכירים אותם היום. עבודותיה עוסקות במשבר האקולוגי; בקרחונים הנמסים ובסכנות ההצפה הגלובלית מחד גיסא ומאידך, איום בהתייבשות ובמחסור במי שתייה ובתופעות קטסטרופליות נוספות הגורמות לשינויים בלתי הפיכים בעולם, רובן בעקבות הפעילות האנושית.

 

עריכת וידאו: יבגני רומנובסקי

עריכת טקסט: עינת ארנהיים